זוכרים את דנית

אין סוף סיפורים, אבל הדבר שהכי מאפיין את החברות הטוטאלית שלה, התקשרתי אליה איזה יום אחד, בדיוק לפני שנה. אמרתי לה דנית, הקדימו לי את הניתוח למחרתיים. את באה איתי? מיד אמרה לי - ברור! אמרתי לה שניפגש ברמת החייל ב-6:30 בבוקר, דנית אמרה לי ״נראה לך? אני באה לאסוף אותך״ לא הסכמתי. התעקשה. הגיעה לאסוף אותי ב-6:15 בבוקר, ועוד הקדימה וחיכתה לי בחוץ. סיימתי את הניתוח וכשהתעוררתי והוציאו אותי מהתאוששות. היא חיכתה לי שם. דנית המלאכית. לקחה אותי הביתה ובדרך עצרה לקנות לי אוכל לכל היום. הכניסה אותי למיטה, שמה לי את כל המשככי כאבים בשידה ליד המיטה. סידרה את השידה כך שלא אצטרך להתאמץ להגיע אליה. דנית היתה החברה הכי טובה בעולם. עדיין לא מאמינה שהיא לא כאן. לא תופסת את זה. כל יום זה יותר כואב. כל יום היא חסרה לי יותר. רוצה שתחזרי😢😢😢. העליתי תמונה מה-27.8.23, יום הולדתה האחרון. הספקתי לחגוג איתה בדיוק בערב יום הולדתה. כמה שמח היה לנו